פציעות ירך לספורטאים
אין כמעט אתלט, בין אם חובבן או מקצועי, שלא חווה על בשרו פציעות הקשורות לעיסוקו. כספורטאי ריצה, אחת הפציעות המעיקות הינה פציעות ירך. איזור הירך נוטה להשפיע על שאר הגוף, מה שלרוב ידרוש הפסקה מהפעילות האהובה עלינו. להלן ארבעה כאבי ירך נפוצים אצל רצים- כולל שיטות לאבחון וטיפול- על מנת שתהיו מודעים וערים במידה וחלילה (טפו טפו טפו) אתם מתחילים להרגיש כאב באזור הירכיים.
מתיחות שרירים
הפציעות הספורטיביות הנפוצות ביותר של אזור הירך והמפשעה, הן פציעות של מתיחת שריר. שרירים סביב מפרק הירך מועדים במיוחד לסוג כזה של פציעה, מכיוון שהם נתונים לכיווץ אקסצנטרי. התכווצויות אקסצנטריות מפעילות כוח עצום על השריר ומכאן הסיבה למתיחת השריר. מתיחות שרירים סביב מפרק הירך כוללות:
1. מתיחת מפשעה:
הפציעה האופיינית ביותר הגורמת למתיחת מפשעה הינה החלקה, מעידה, נפילה וכו'. בעקבות זה נוצרים קרעים מיקרוסקופיים בסיבי השריר ולעיתים שטף דם תוך שרירי. הכאב המפשעתי מייחד את הספורטאי בכך שהינו כאב חד ומופיע לרוב בזמן פעילות ספורטיבית, ומתעצם עד למצב של אי יכולת דריכה על הרגל בתום הפעילות- ומוביל לרוב להליכה צליעה. בבוקר שלאחר הפציעה המקום רגיש למגע ובכל ניסיון של פיסוק הרגליים ניכר כאב חד באזור המתיחה.
2. מתיחת שריר ההמסטרינג (שריר ירך אחורית):
שריר זה חווה את שיא המתח בתהליך יישור הברך לפני הנחת הרגל על הקרקע. במצב זה הירך והברך כפופות ושריר ההמסטרינג מתכווץ על מנת לבלום את היישור המהיר של הירך והברך. שריר ההמסטרינג מתארך תוך כדי הפעלת כוח, ובכך השריר חשוף ורגיש יותר לפציעות.
אבחון וטיפול:
ראשית חשוב לקבוע האם השריר מתוח, קרוע חלקית או באופן מלא. שריר קרוע לחלוטין יכול לגרור פרוצדורת ניתוח ולאחר מכן תקופת התאוששות והחלמה. בדרך כלל לא מתבצעים צילומי רנטגן או בדיקות מעבדה, אלא אם כן יש היסטוריה של טראומה לאזור או עדות לזיהום.
טיפול: במידה ואכן המצב מוגדר כשריר מתוח, יש ליישם את עקרונות ה-RICE. מנוחה (Relax) קרח (Ice), קומפרסים (Compressions), והרמה (Elevation) של האזור הפגוע. פעולות אלו יכולות להקל על הכאב משמעותית, להפחית את הנפיחות ולהגן על רקמות שניזוקו - אשר כל אלו מובילים להחלמה מהירה.
- פציעת ירך
טרוכנטריק בורסיטיס
הכאב בדרך כלל ממוקד על בליטה בעצם הירך (הנקראת טרוכנטר) - עמדו זקוף עם ידיים בצידי הגוף - כף ידכם נוגעת בירך בנקודת הטרוכנטר. ברוב המקרים הכאב הינו מקומי, אבל במקרים חמורים יותר הכאב מקרין למורד הרגל. לרוב הכאב ירגיש חמור יותר בזמן שכיבה על הצד הפגוע, ובמקרים הקשים ביותר אלו הפגועים באזור מתקשים לישון. מעבר לזה, הכאב יכול להופיע גם בזמן עמידה על הרגל, קימה מישיבה לעמידה, עליה או ירידה במדרגות.
אבחון וטיפול:
על מנת לאבחן את הטרוכנטריק בורסיטיס, יש לכווץ את שרירי העכוז האמצעי (השריר נמתח כאשר הברך והירך מכופפות ל 90 מעלות, ואזי מסובבים את הירך לסיבוב חיצוני). ניתן גם לאבחן את הכאב על ידי יצירת התנגדות לכיווץ השריר.
טיפול: ראשית יש להקפיד על מנוחה. במקביל, חשוב לשלב טיפולים פיזיותראפיים הכוללים מתיחות של השריר ועיסוי. אורטופד בדר"כ ירשום למטופל תרופות אנטי דלקתיות וזריקות קורטיזון. מאז שהרפואה המזרחית הגיעה לאזורינו, ישנם דיווחים רבים כי דיקור סיני (אקופונקטורה) הינו גם פתרון יעיל לבעיה זו.
- פציעת ירך
חבלות בעצם הירך
מכה ישירה לצד החיצוני של הירך עלולה לגרום לפגיעה באחת מהעצמות הגדולות של האגן, עצם האיליום. עצם זו מורגשת כבליטה לאורך קו המותנים. כאב באזור זה מעיד לרוב כי השריר שמעל עצם האיליום חבול. במקרים חמורים יותר של פגיעה בעצם האיליום, המכה יכולה להיות כה חמורה עד שנוצר שבר בעצם.
אבחון וטיפול:
בדרך כלל לא מתבצעים צילומי רנטגן לאזור זה, רק אם יש חשש לשבר. במידה ואין, תיבדק הרגישות באזור.
טיפול: הטיפול האידיאלי בפגיעה שכזו הינו פשוט מנוחה. ניתן לסייע עם מעט טיפולי קרח וכדורים המונעים נפיחות של האזור. מעבר לזה- אין צורך בשום דבר.
שברי מאמץ
שברי מאמץ של הירך בדרך כלל עלולים לקרות אצל רצים למרחקים ארוכים, וכמו כן התופעה הרבה יותר נפוצה אצל נשים מאשר אצל גברים. פגיעות אלה קורות לרוב בספורטאי סיבולת עם תזונה לקויה או הפרעות אכילה שונות.
כיצד מאבחנים שברי מאמץ?
בדיקה גופנית וההיסטוריה הרפואית של הנבדק חשובים באבחון שברי מאמץ, בעיקר בגלל הסיבה כי שברי מאמץ חולקים ממצאים פיסיים משותפים עם בעיות נוספות. צילומי רנטגן בדרך כלל לא מראים שברי מאמץ, אך הם בהחלט עשויים להציג ראיות לניסיון העצם לרפא את עצמה סביב שבר המאמץ. בדיקות נוספות, ביניהם סריקת MRI או סריקת עצם עשויות להיות נחוצות אם הדיאגנוזה אינה ברורה או אם הבעיה אינה נפתרת בטיפול.
טיפול:
ברוב המקרים, הטיפול הטוב ביותר לשבר מאמץ יהיה לתת מנוחה לרגל הפגועה. אם אין חשש לכך ששבר המאמץ עלול להחמיר, אזי הימנעות מפעילות עשויה להיות טיפול מספק. עם זאת, אם קיים חשש להחמרה, אז יש להימנע מהעברת משקל על הרגל הפגועה לחלוטין (יש להשתמש בקביים), ויש לשים גבס על האזור הפצוע. כלל אצבע (אך לא כלל מוחלט): אם יש כאב, לא עושים. המשמעות היא שאם ריצה גורמת לכאב באזור בו נמצא שבר המאמץ, אין לרוץ. אם הליכה גורמת לכאב- יש להשתמש בקביים.
